העמדת דמות האדם התבוני ומסירת כוח הבחירה החופשית בידו מהווים אפוא יסוד דרכה של תורת ישראל והתבוננותה בדמות האדם . לשני עקרונות אלה ניתן להתייחס בתור " אבות , " לאמור : זו נקודת המוצא ביחס לאדם ודמותו , וממנה ניתן לפתח אתוסים שונים המעצבים את התנהלות האדם בעולם . אחד האתוסים היסודיים ביותר היונקים מכך הוא כוח היצירה שבאדם . תפיסה דתית של יחסי אדם-עולם שאינה רואה את האדם כצלם א-לוהים , קוראת לאדם לקבל את העולם כמות שהוא ולנווט את דרכו בלי לשנות את מהותו העצמית . חלק מתורות המזרח אכן רואות כך את דמות האדם , ועל כן מצפות ממנו כי לא יפעל בעולם בצורה חריגה . כל פעולה מעין זו מהווה דחיקת מקום הא-ל בעולם וגאווה מאוסה של האדם . תורת ישראל מדברת בשפה שונה לחלוטין . בשל היות האדם בעל צלם א-לוהים הוא קרוא דווקא לפעול בעולם . פעולתו אינה דחיקת רגלי הא-לוהים , כי אם מימוש הייעוד והתפקיד שהוטל עליו על ידי ריבונו של עולם . האתוס היסודי הוא אתוס היצירה . הוויכוח בין שתי התפיסות בא לידי ביטוי במפגש המפורסם שבין טורנוסרופוס ובין רבי עקיבא , בו לימד רבי עקיבא את היסוד העיקרי של הגישה העקרונית של האדם היוצ...
To the book