הרצאה חמישית פרגמטיזם והשכל הישר

בהרצאה הקודמת התרחקנו מהדרך הרגילה שבה נהוג לדבר על אחדותו של היקום כעל עקרון–יסוד נשגב בחוורונו , ופנינו אל עבר בחינת סוגים פרטניים של אחדות שהיקום מקפל בחובו . גילינו שסוגים רבים שכאלה קיימים לצד סוגים רבים של הפרדה , אשר הנם ממשיים לא פחות . " עד כמה אני אמיתי "? היא השאלה שכל סוג של אחדות וכל סוג של הפרדה שואל אותנו , וכך , כפרגמטיסטים טובים , עלינו לפנות אל עבר הניסיון , אל עבר " העובדות . " האחדות המוחלטת עומדת בעינה , אבל רק בבחינת השערה , וזו מתורגמת כיום להשערה בדבר קיומה של הכרה יודעת–כול , שמזווית ראייתה כל הדברים בלי יוצא מן הכלל מהווים עובדה מערכתית אחת ויחידה . ואולם את ההכרה הזאת אפשר להשיג בשתי דרכים שונות : כהכרה מוחלטת או כהכרה סופית . לעומת ההשערה הזאת בדבר קיומה של ההכרה באחת משתי צורותיה , ניצבת השערתהנגד הלגיטימית לחלוטין , שלפיה שדה הידיעה הרחב ביותר שהיה אי–פעם , או שאי–פעם יהיה , יכלול תמיד מידה מסוימת של בורות : פיסות מידע מסוימות עשויות תמיד לחמוק ממנו . זו השערת הפלורליזם ההכרתי , ( noetic pluralism ( השערה מופרכת לדעתם של המוניסטים . מכיוון שמחובתנו להתייחס...  To the book