פרק שמונה־עשר סופה של האמנות הקלאסית

שנת מותו של מארקוס אורליוס 180 ) לסה " נ ) מסמנת מצד מניין התקופות את ראשית השינוי הגדול בדברי ימי רומא' שסופו היה קץ קורות העולם העתיק ועת תחילה לתקופת ימי הביניים . ומובן שתהליך של עיקר וחשוב כזה לא בן יום אחד היה , הוא ארך מאתיים שנה ויותר . בדומה לתהליכים היסטוריים מכרי עים אחרים אין לבקש כאן שינוי מהפכני ופתאומי , המשנה את כל דרכי החיים בבת אחת . נהפוך הוא : השינויים בתחומי החיים השונים באים זה אחר זה כאילו על פי קשר של סיבה ומסובב . השינוי בתחום אחד גורר תהליך הדומה לו בתחום אחר , וכך נוצרת כעין תגובת שרשרת . סיבת המשבר , שגרם לעצם השינוי , אפשר לראותה בהפרת שיווי המשקל , שהיה קיים במלכות רומי בין הכוחות הניגודיים הפועלים בחברה ובמדינה , הכוח השואף אל המרכז והכוח המר חיק מהמרכז . במשך מאתיים שנה שמאוגוסטום קיסר ועד למרקום אורליוס הצ ליח המנגנון המדיני חברתי תרבותי לשמור על שיווי משקל בין כוחות אלה על ידי ריסון הכוחות הבדלניים הנמצאים בכל חברה . והכוונה לכוחות הני גודיים הפועלים גם במרחב הפנימי , כגון ניגודי הפרויבינקיות וגם במרחב החיצוני , כגון לחץ הבארבארים ; והוא הדין לכוחו...  To the book