פרק חמישה־עשר האמנות הרומאית מזמנו של נירון ועד זמנו של מארקוס אורליוס

מרבית חוקרי האמנות הרומאית רואים נאמנותה של תקופת בית פלאוויוס , כלומר של הקיסרים אספםיאנוס , טיטוס ודומיטיאנוס 96—69 ) לםה " נ , ( כעין חטיבה נפרדת בתוך התפתחותה הכללית של אמנות זו . הם מדגישים בעי קר את השינוי בסגנון התבליטים' אבל גם בתיאור הדמויות . שינוי זה נוטה לצד ההזיה ( אילוסיה ) הציורית . אף היו חוקרים' שראו במגמה זו אחת התרומות המקוריות , כביכול' שתרמו הרומאים לדמותה הכללית של האמנות הקלאסית . ואמנם מגמה מיוחדת זו קיימת ללא ספק באמנות הרומאית > אולם כבר הוכח' כי מקורה באמנות ההלניסטית , ובייחוד בתיאורי הנוף שמקורם באלכסנדריה ( ר' עמ' . ( 191 ' 178 במסגרת האמנות הרומאית אין מגמה זו אלא הנטייה ^> צד יוון בהילוכה של תנודת המגמות' המאפיינת אמנות זו . אבל מגמה זו אינה הולמת בשום פנים ואופן את ההווי המדיני חברתי של התקופה הפלאווית . עלייתם של אםפםיאנום וביתו לשלטון מציינת את היפוכה הגמור של השאיפה המתייוונת . תקופתם היא תקופה של חזרה אל היסודות הרומאיים הקדומים' שעדיין מושרשים היו בעריה הקטנות של איטליה . הקיסר החדש גדל באחת מאלה ועקרונות החיים של מולדתו שימשו נר לרגליו בכל זמן מל...  To the book