הטענה המרכזית של הממסד הישראלי בכל הקשור למדיניותו כלפי הערבים בישראל היתה שהערבים הם סיכון ביטחוני ולכן יש להשית עליהם מדיניות מיוחדת ' . לכן , כבר במהלך מלחמת 1948 החליטה מועצת המדינה הזמנית להחיל מרות מיוחדת של ממשל צבאי על הגליל , על "המשולש , " על הנגב ועל הערים רמלה , לוד , יפו ומגדל אשקלון — קרי : על האזורים שהיו מאוכלסים בתום הקרבות ברוב ניכר של ערבים . מאז ועד ביטולו במהלך שנת 1968 היה הממשל הצבאי הגוף המרכזי של הממסד הישראלי שפעל בקרב המיעוט הערבי בישראל . תוקפו החוקתי של הממשל הצבאי התבסס על תקנות ההגנה המנדטוריות לשעת חירום , ( 1945 ) אשר אומצו לצד חוקים מנדטוריים רבים אחרים על ידי מועצת המדינה הזמנית ולאחר מכן על ידי כנסת ישראל . מבין 162 תקנות החירום המנדטוריות הפעיל הממשל הצבאי חמש בלבד . שלוש מהן ( מס' ( 124 , 111 , 110 נועדו לאפשר למושל הצבאי לשלוט בחופש התנועה של האזרחים הנתונים למרותו , להגביל חופש זה ואף למנוע אותו . השתיים הנותרות ( מס' ( 125 , 109 נועדו לאפשר למושל הצבאי למנוע כניסת אזרחים לשטחים שהוכרזו כשטחים סגורים . משימתו המרכזית של הממשל הצבאי היתה אפוא משימ...
To the book