א. ייהוד המרחב: הלאמת קרקע, הפקעת קרקע ויישוב יהודים

מדיניות הקרקע היתה עמוד התווך במדיניותו הכלכלית של הממסד הישראלי בכל הנוגע למגזר הערבי . מטרתה המרכזית היתה העברת השליטה בקרקעות ( פרטיות או ציבוריות ) או הבעלות עליהן לשליטה או לבעלות של יהודים . השפעותיה של מדיניות זו היו מרחיקות לכת ונגעו לרוב מערכות החיים של הערבים בישראל . יפתחאל גורס שמדיניות הקרקע ומדיניות התכנון האזורי בישראל הן חלק בלתי נפרד מ"מכניזם השליטה" במיעוט הערבי , ונדבך מרכזי בייהוד הארץ ובכינון החברה האתנוקרטית הישראלית , המונעים על ידי התפיסה הציונית הגורסת כי ישראל היא טריטוריה ומדינה "השייכת" לעם היהודי ורק לו . כלי המימוש ואופן מימוש מדיניות הקרקע של הממסד היו רבים והשתנו מעט עם השנים . העשור הראשון למשל הוקדש להפקעות קרקע , להלאמות קרקע רחבות היקף ולחקיקה שתאפשר זאת , ואילו העשור השני מתאפיין בהפקעות נקודתיות לצורכי יישומם של פרויקטים מוגדרים . עם זאת , מטרת המדיניות לא השתנתה . היטיב לתאר את המצב חבר הכנסת תופיק טובי בוועידה ה 14 של מק"י באומרו : סבלם העיקרי של המוני העם הערבי בישראל נובע מהמאמצים העיקביים והשרירותיים של השלטונות לגזול את קרקעות הפלאחים . חיזו...  To the book