|
|
בשנת 1968 מנה כוח העבודה הערבי כ 60 , 000 איש . מתוכם עבדו כשכירים 50 , 000 איש . 41 , 000 מהם היו חברים בהסתדרות : 25 , 000 "משלמי מס" להסתדרות והשאר נשות החברים . 10 , 000 פועלים נוספים לא היו חברים בהסתדרות אך היו חברים בקרנות הביטוח שלה . 7 , 000 נוספים היו חברים בקואופרציות . העובדה שרק 50 % מבין השכירים היו משלמי מס נתפסה ככישלון . כמה גורמים , שיתוארו להלן , יצרו מצב זה . הסיבה העיקרית לאטיות של תהליך ההצטרפות להסתדרות היתה שהשירות העיקרי שציפו הערבים לקבל בעקבות הצטרפותם להסתדרות , קרי : שירות רפואי של קופת חולים , לא מומש בהתאם לציפיותיהם . היו אף מקרים של פרישה מההסתדרות ומעבר לקופות חולים של ארגונים אחרים . ב 1968 דיווח מנהל המחלקה יעקב כהן על קיומן של 42 מרפאות של קופת חולים בכפרים ערביים , אך מתוכן רק שלוש פעלו בבניינים שנבנו למטרה זו . בהקשר זה הוא אמר : הסיבה העיקרית [ למיעוט המצטרפים ] היא שההסתדרות לא מסוגלת להגיש שירותים לחבריה הערביים בישובים קטנים . יש לנו 41 , 000 חברים במאה ישובים . לא בכולם ניתן להקים קופת חולים , והפועל הערבי עושה חשבון אם כדאי לו להצטרף להסתד...
To the book |
|
|