קבלת הערבים לשורות ההסתדרות היתה צעד חשוב , אך כדי להביא לידי הצלחתו שם לו לבון למטרה נוספת גם את ניתוק פעולות ההסתדרות מפעולות הממשלה והממשל הצבאי . כדי ליישם מדיניות חדשה זו הוא חיכה להתפטרותו של מנהל המחלקה הערבית , ראובן ברקת . ברקת נשא אמנם בנטל העיקרי בתקופת המאבק למען קבלת הערבים להסתדרות , אך הוא לא התאים , מבחינתו של לבון , לפעולה הסתדרותית עצמאית שאיננה מתואמת עם הנהגת מפא"י והממשל הצבאי . במקום ברקת מינה לבון את נחום יהלום , אשר היה אמנם , בעברו , איש שב"כ , אך כמו לבון הוא התנגד לשיתוף פעולה עם הממשל הצבאי . כפכפי מציינת שיהלום מינה אנשים חדשים במחלקה , החל לעבוד עם צעירים ערביים משכילים וחדל מלשתף פעולה עם ראשי החמולות הוותיקים , שכל מבוקשם היה המשך השלטון בכפר תוך קבלת טובות הנאה מן המפלגה ומן ההסתדרות . בשנים 1961-1960 הנהיגו לבון ויהלום סגנון חדש במדיניות ההסתדרות במגזר הערבי . עיקר החידוש היה בכך שבין ההסתדרות לבין הממשלה והממשל הצבאי הלך ונוצר , לראשונה בתולדות המדינה , נתק . בניגוד לעבר מינה יהלום אנשים במחלקתו בלא כל תיאום עם לשכת היועץ ואף הורה להם להתעלם מאנשי הממ...
To the book