רכישת אדמות , הקמת יישובים בהן ועיבודן החקלאי היו האמצעי החשוב ביותר בתהליך מימוש הפרויקט הציוני לצד עליית היהודים לארץ . בעקבות רכישות האדמה היו בבעלות יהודים ( פרטיים וארגונים ציבוריים , ( ערב מלחמת , 1948 כ 8 . 5 % מאדמות השטח שהפך למדינת ישראל . בתוספת האדמות שירשה ישראל מהשלטון הבריטי החזיקה ממשלת ישראל עם סיום הלחימה ב 13 . 5 % מאדמות המדינה . עם הקמת המדינה הפכה מדיניות הקרקע לעמוד התווך במדיניותו הכלכלית של הממסד הישראלי במגזר הערבי . מטרתה המרכזית היתה העברת השליטה או הבעלות על קרקעות מידיים ערביות ( פרטיות או ציבוריות ) לשליטה או לבעלות של המדינה , קרי : לידיים יהודיות . למן , 1948 ובעיקר במהלך שנות ה 50 וה , 60 נחקקו כמה חוקי קרקע שהעבירו באמצעים משפטיים את הבעלות על כל האדמות הערביות שננטשו ב 1948 לידי הממסד הישראלי החדש ולידי המוסדות הלאומיים העולמיים של העם היהודי כולו . באמצעות חוקים אלה הופקעו גם כ 60 % > מאדמות היישובים הערביים שנותרו על תלם , לאחר מלחמת , 1948 בתוך מדינת ישראל , על תושביהם . עם סיום התהליך , בראשית שנות ה , 70 שלטו מדינת ישראל והעם היהודי ב 93...
To the book