|
|
לדעתו של דוד בן גוריון היה כאמור משקל נ ! ןכריע בכל תחום , ובעיקר בכל הקשור למדיניות החוץ והביטחון והיחס לאזרחים הערבים . אחרי טבח כפר ק אסם ומלחמת סיני ובעקבות השינוי באווירה חל מפנה מסוים גם אצל בן גוריון . ביולי 1957 הוא הסכים לראשונה להיפגש עם חברי הכנסת של הרשימות הערביות הנלוות של מפא"י . בשנת 1958 נערכה הפגישה השנייה , אלא שהיא נערכה רק בשל לחצו של שמואל דיבון , יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים , ששמע במקרה שבן גוריון הסכים להיפגש דווקא עם יוסוף ח'מיס , חבר הכנסת הערבי של מפ"ם " . בחודש מאי , 1959 לראשונה מאז הקמת המדינה , ביקר בן גוריון , כחלק מתעמולת הבחירות של מפא"י , בכפר ערבי ( באקה אל ע'רביה . ( במהלך אותה שנה , כפי שיתואר , החליטה הממשלה גם על מתן הקלות במשטר הממשל הצבאי ועל תוכנית לשיקום הפליטים הפנימיים . היתה לבן גוריון אופוזיציה במפלגתו אך יש להדגיש כבר כאן , שלמרות חילוקי הדעות , שיפורטו להלן , לא היתה המדיניות כלפי הערבים בישראל סלע מחלוקת רציני . פרט לוויכוח על אודות הממשל הצבאי , לא עלתה מעולם שאלת המדיניות כלפי הערבים לסדר היום של דיון ציבורי רחב ופתוח כלשהו . על כן...
To the book |
|
|