מבוא

גרסה מקובלת קובעת שצורת ההתיישבות הקיבוצית התפתחה מתוך המציאות . שורשיה של השקפה זו נעוצים בהערכה כי "הקבוצה" היתה ניסיון התיישבות ייחודי שלא התבסס על תיאוריות קיימות . כך קבע אבנר ( פסידונים ) בשנת , 1911 במאמרו על "שאלות ההתיישבות השיתופית : " בארץ ישראל ... דילגו על ההלכה ותפשו בצד המעשי שבמפעל ' . זו היתה תפישתם של מתיישבי דגניה בשנת 1912 כאשר הדגישו ש"הם 2 מקווים לגלות בתוך המעשה את השיטה הנכונה " . תפישה זו באה באותה שנה לידי ביטוי בהתנגדות של חברי דגניה להתאחד עם הקואופרציה שהוקמה במרחביה על פי שיטת אופנהיימר : כי את החופש הגמור בעבודתם ובהתפתחות האיניציאטיבה שלהם הם 3 חושבים לדבר הכרחי לקיומם בתור קבוצה . " הקבוצה" נתפשה על ידי חוגים אוהדים כניסיון של התיישבות קבע קואופרטיבית , השונה מצורת ההתיישבות הקואופרטיבית במרחביה , ואשר מהווה אלטרנטיבה לצורת ההתיישבות הקואופרטיבית במושב עובדים , שגובשה בעשור השני של המאה העשרים . נראה שתפישה זו משקפת את המציאות בכל הנוגע לאספקט החברתי . לעומת זה מתברר , שדרישות התכנון של היישוב הקיבוצי — שהתייחסו להקצאה שוויונית של הקרקע והגבלה של רמת הצ...  To the book