אחרית דבר

מה ניתן ללמוד מן הסיפורים התיאופניים על היחס בין " האני " והאלוהים בעולם המקרא ? מהי תרומתם לתפישה המקראית על זיקת האלוהים למרחב האנושי ? לכל אחד מסיפורי התיאופניה לכידות ספרותית משלו , אולם בחינתם זה לצד זה , עשויה להסב את תשומת לבנו למספר נושאים רחבי ממדים במחשבת המקרא . העובדה שהסיפורים הללו עוסקים ביחסים המורכבים בין האנושי לאלוהי מאפשרת לבחון זיקה זו ברמות שונות , מן הרמה התוך נפשית ( intra-psychic ) לתיאולוגית . השוואת מרכיבים נפרדים במסגרת סיפורים תיאופניים , שופכת אור על נושאים אלה מנקודה מבט חדשה . להלן כמה הרהורים נוספים על משמעות הסיפורים הללו : . 1 ברמה התוך נפשית , הסיפורים מסתירים יותר ממה שהם חושפים אודות נבכי נפשו של הגיבור . מכל מקום , בטקסטים מסוימים , משהו מהלך מחשבתו מתגלה במורכבות תגובותיו לאלוהים - בין מה שהגדרנו כתגובת " המורא וההיקסמות " לתגובה הספקנית הפרדוקסלית . תגובתו המיידית של יעקב לחלומו בבר' כ " ח 16 , 17 חושפת את עומק תדהמתו נוכח התיאופניה ; הוא מגלה פליאה והערבה בפס' ") 16 אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי , (" וכן יראה ") מה נוךא המקום הזה (" בפס' ...  To the book