מצבו הרוחני של היישוב. התקוות המשיחיות

בעניין ירושלים נשאר המצב כמקודם . אחד מיורשי יוליאנוס , אולי פטר יוביאנוס , החזיר לתוקפן את פקודות קונסטאנטינוס ביחס לעיר הקודש : כמקודם היה מותר ליהודים לבקר בה רק פעם בשנה , בטי באב , בשביל לבכות את החורבן . היירונימוס הניח לנו את תיאורו המפורסם של יום זה , בפירושו לצפניה א , טו . ברוחה של דת החסד הנוצרית ומתוך הנאה מרובה הוא מתאר , איך משלמים היהודים מס לחיילים הרומאים תמורת זכות הבכייה , איך בא עם שרוי באבל , נשים שכוחן תש מרוב זקנה , זקנים כורעים תחת משא שנותיהם וכיוצא בהם . וכך נראים היהודים חיוורים ובוכים , שערותיהם פרועות ובגדיהם קרועים ובלואים , ובו בזמן שהם תוקעים בשופר ומייללים על עפרות המקדש , דורשים החיילים הרומאים שכר נוסף אם ברצונם להוסיף לבכות , וצלבי הזהב מתנוססים מכנסיות הקבר ומהר הזיתים שמעל לראשם . כנגד תיאור זה של שונא ישראל , השמח לאיד האומללים , כמה נוגה ונוגע עד הלב הוא תיאורו של ר' ברכיה ( איכה רבה א / י"ז—י"ט ע"א . ( הוא משווה את העליות הקודרות הללו לאותן עליות השמחה בשלוש הרגלים מול פני הבית ! 'דמומים באים ודמומים הולכים , בבכיה באים ובבכיה הולכים , בחשכת הלי...  To the book