מצב היישוב בסוף מלחמת בר־כוכבא

הרבה ממה שנחרב אי אפשר היה להקים מחדש . כזה היה חורבז היישוב ביהודה . מימי החשמונאים היו בידי היהודים שני שטחים גדולים בארץ ישראל : יהודה ( שאליה צורפה אחר כך גם אידומאה ) והגליל . שומרון , ארץ הכותים , הפרידה ביניהם , ואף על פי כן היה קיים קשר אמיץ בין יהודה ובין הגליל , דרך יישובי היהודים בשפלה ודרך עבר הירדן היהודי , הפיריאה . בימי מלחמת בר כוכבא היה מרכז הקרבות ביהודה , בשטח הר המלד בין בית אל בצפון , כפר לקיטיא וחמתא ( אמאוס ) במערב , ירושלים ובית לחם במזרח , חברון ובית גוברין בדרום . הלוחמים היהודים נדחקו לתוך שטח זה בשנה השלישית של המלחמה : ועקב פעולות האיבה הושמדו בו היישובים היהודיים לגמרי . לאחר המפלה גירש אדריינוס את היהודים משאר מחוזות יהודה , והם : מחוז גופנה , מחוז הירודיון ( מקודם מחוז בית לחם ' ( ומחוז עקרבה . על חשבון השמד הזה יש לזקוף את חורבנן של לפחות עשרים וארבע מועצות מקומיות ביהודה ( יכיר הבולאות ביהודה ( ' הנזכרות בירושלמי ( נדרים ל"ח ע"א ש' , 12 ועוד , מפי ר' שמואל בן נחמן ' ( מאורע דומה לזה אירע במחוז עקרבה . אסםםיינום הפריד בשעתו את המחוז הזה מיהודה וצירף או...  To the book