זבחי מתים.

— כיבודו של המת במזונות המוגשים לו' או הנאכלים לכבודו' מנהג רווח הוא פחות או יותר בכל העולם הקדמון . במקרא אנו מוצאים רק עדות מפורשת אחת על קיומו של מנהג זה בישראל . לפי דבי כו , יג יז , מכריז הישראלי שכילה להפריש את המעשרות שהתורה מטילה עליו : בערתי הקודש מן הבית ... ולא נתתי ממנו למת וגו . ' זוהי עדות ודאית' אלא שהיא קצרה ומקוטעת מדי , ואינה מלמדת אותנו על צורתו ומידת התפשטותו של המנהג בישראל . אין אנו יודעים אם היו נותנים את המזונות למת לתוך קברו ו או שהיו מגישים אותם לו לעתים קבועות לאחר הקבורה בצורת קרבנות ו או שהיו נאכלים בסעודת קרוביו , והמת נחשב כנוכח בה . צורות אלו של זבחי מתים שכיחות אצל עמים שונים' ובתקופות שונות . נראים הדברים שבמקרא לא נחשבה סעודת האבלים כזבח לכבודו של המת . סעודה זו נזכרת בצדו של זבח המת בפסוק המובא לעיל : לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא וגו . ' הרי שספר דברים רואה את סעודת האבלים כמנהג דומה לזבח המת ולא כזהה עמו . סעודת האבלים נזכרת עוד כמה פעמים במקרא ( שמ"ב ג'לה ו יח' כד'יז ; הו' ט , ד . ( טעמה המפורש הוא ניחום האבלים ולא כיבוד המת במזונות ( שמ...  To the book