השתחויה.

— השתחווית היא תנועה שעל ידיו ; אדם מביע את הכנעתו לפני מי שגדול ממנו ( ברי כג'ז ו אס' ג'ב'ה > ועוד רבות . ( בתנועה זו מקדמים את פני המלך' גדולים או אורחים נכבדים ( ע"ע ברכה' ברכת שלום . ( ההש תחוויה ויתר התנועות המביעות הכנעה הן גם צורות של עבודת האל שהיו נהוגות בישראל ובקרב שאר עמי המזרח הקדמון ( וי' ט , כד > במי כב'לאו שופ' יג'כ ! מל '' ביז'טוו יח' א'כח ז ה'טז . ( בעת ההשתחוויה כל הגוף שחוח עד לארץ ( בר' יח'ב 1 מב , ו ; שמ' לד'ח ' ( והיא כעין אות שהגדול יכול לשים את רגלו על צוואר המשתחווה ( עי' יהו' י'כד . ( עם ה השתחוויה נזכרת גם הנפילה ארצה ( יהו'ה'יד ! רות ב'י . ( תנועות אלו מביעות התרפסות גדולה מזו של הקידה' שהיא רק הרכנת הראש . לכן נזכרת הקידה בתיאור סדר התנועות לפני ההשתחורה ( עי' בר'כד , כו , מח 1 במ' כב , לא 1 מל"א א , טז . ( דומה להשתחוויה בכוונתה היא הכריעה שאדם נופל על ברכיו ( מל"אח'נד ; יט'יחו תה' כב'ל ! צה'ו . ( לתיאור מצב זה משתמש המקרא גם בפעל ברד ( תה' צה , ו ; דה"ב ו'יג . ( בכריעה יכול שהראש מורם או גם כפוף עד לארץ ( שופ' ז'ו . ( עתים משתמש המקרא בפועל ישב לתיאור ...  To the book