השארות הנפש.

—האמונה בהישארות הנפש אינה נעדרת במקרא , כדעתם של כמה ממבקריו , ה אומרים שהדת המקראית היא דת "העולם הזה . " אמנם היא לא זכתה להכרזה רשמית' כאמונה בתחיית המתים ( ורבים מישני אדמת עפר יקיצו [ דני יב'ב ' ([ וע"ע ; אבל היא שלטה בעם' ומלשונו של העם' שהושפעה מן האמונה בהישארות הנפש , נטל המקרא דיבורים כגון : האסף אל עמיו ( בר'כה'ח ! ועוד , ( שכב עם אבותיו ( ברי מז'ל ; ועוד , ( ירד שאולה ( בר' לז , לד t ( . וגם הסיפור שבשמ"א כח'ז ואילך מאשר בעיקרו של דבר את האמונה הזאת , אף על פי שאסר המקרא לדרוש אל המתים כדרך האובות והידעונים ( בייחוד דבי יח \ א 1 ועוד . ( כיצד צייר לו העם בדמיונו את חיי ה"רפאים" אשר בתוך ה"שאול" ועד כמה הסכימו עמו סופרי המקרא , אי אפשר ' להכריע , בייחוד מתוך התיאורים השירתיים , יש' יד'ט ואילך ; יחי לב'כח ואילך . לגורל היוצא מגדר הרגיל זכו חנוך ( בר' ה , כד ) ש"לקח" אותו האלהים , ואליהו ( מל"ב ב , יא ) שעלה בסערה השמימה . תקוות איוב , מבשרי אחזה אלוה ( יט'כו ' ( אפשר שהיא רומזת על כשרונה של הנפש , שיעלה לאחר מותו של האדם על מה שזכה בו האדם בחייו , אבל בכמה מקראות אחרים נאמר...  To the book