הלואה.

—הלשונות העיקריים המשמשים לעניין הלוואה במקרא בדרך כלל הם הפעלים לוה ונשה , והשם משה או משאה' שנגזר משורש נשה או נשא . הפועל לוה , הנוהג גם בשימושים אחרים' כגון חבר' הוסף דבר לדבר , שימושו במושג ההלוואה בא כנראה משום הריבית שהלווה מוסיף למלווה על סכום הקרןשל ההלוואה' לפי שברגיל היו ההלוואות ניתנות בריבית . וכן בארמית הפעל יזף' שגם הוא משמעותו הראשונית חבר' הוסף' משמש במשמעות זו של לוה . בפפירו סים הארמיים משמש השם זפת ( קאולי מס' , 10 שוי ( 3 או זפתא ( אחיקר'שו ' ( 130 במשמעות של הלוואה' ואילו באכדית siptu ( בכתיב בבלי קדום ( ziptu היא ריבית . הפועל נשה או נשא' והשם משה או משאה' מקורם כנראה במנהג שהיו נוהגים להשביע את הלווה על פרעון החוב והם מורים על נשיאת ידו של הלווה לשם שבועה ! ויש אומרים שהפועל נשא' נשה נגזר מן האכדית i ^ nnn ) rashu רי"ש לנו"ן . ( טור סיני משער שהדיבור משא ה ' ( ירי כג'לג מ ) יש בו רמז למשא במשמעות של חוב- לפי דעתו' הנביא מתריע על ההשקפה שישראל הם נחלת הי וקניינו ואפילו יגלו' לא יהיו בידי הגויים אלא משא הי — חוב שהגויים חייבים לה . '  To the book