דפקה.

— אחד ממקומות חנייתם של בני ישראל בנדודיהם במדבר לאחר צאתם ממצרים . המקום נזכר רק בבמ' לג , יב , והוא בין מדבר סין ואלוש . בשבעים : , l ' a < pay . a כלומר רפקה , ונמצא השם דומה לשמותיהם של כמה מקומות מאותו שורש , כגון רפיקן על הפרת . קביעתו של מקום זה תלויה בפירוש לבמ' לג ( ע"ע , ( ושמא יש לפרש את השם לפי המסורה כצורת נקבה במשקל פעלה מן השורש דפק , שמש י מעותו בערבית לשפוך , ליצוק מים . ' 2 . LEGENDRE , DB 2 1291 ; BOREE , AOP , 36 ; L . PREVOST , Le Si- M . EBERS , Durch Gosen Zum Sinai , Leipzig 1881 , 149 ; A y , nai , Paris 1936 , 34 ; ABEL , GP 2 , 213 , v  To the book