דעת אלהים.

— כנגד הלשונות המדברים על אהבת ה' ויראתו ( ע"ע אהבה , יראה , ( שעניינם היחס הרגשי של האדם אל האלהים' אנו מוצאים במקרא לשונות של אמונה ודעת אלהים שלכאורה כוונתם ליחס השכלי ה ' עיוני ' בלבד . לאמיתו של דבר יש באמונה ( ע"ע ) יסוד של בטחון הבא לידי גילוי גם במעשי האדם . ואילו דעה היא מן המושגים' שפעמים יסוד הרגש והרצון מרובה בהם על היסוד העיוני , כגון ראה , שמע , זכר , שכח ( וע"ע הגיון . ( בלשונות אירופה נמצאים דמיונות לשימוש הלשון הזה כגון : eidevai af te / ulana = ידוע עוול' כלומר היה רגיל במעשי רשע ! או : = ich will nichtsvon dir wissen אי אפשי בך . ואין צריך לומר' שהאופי הרגשי הרצוני בא לידי גילוי יתר בתחום הדת . המקרא מדבר על אנשים יודעי אלהים ואנשים שאינם יודעים אותו- קצתם של הכתובים המדברים על שאינם יודעים את האלהים פירושם שנוי במחלוקת' ולפיכך נדון תחילה בכתובים שעניינם יודעי האלהים . טיבה של הידיעה שיודע האדם את האלהים מתברר על ידי מושג הידיעה שיודע האלהים את האדם , שהיא מושג דו משמעי , כפי שיוצא משני פסוקים : א ) ה' מה אדם ותדעהו ( תה' קמד'ג ;( ב ) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ...  To the book