דמע, דמעה.

— דמעת עין הבוכה מצער משמשת בכמה וכמה לשונות ציוריים שבמקרא , ' וכמה מהם משותפים גם לשאר הלשונות והספרויות של העמים השמיים . הדמעות משולות לנחל ( איכה ב' יח , ( ועין הבוכה משולה למעיין' מקור דמעה ( יר' ח , כג . ( להדגשת רוב הצער ותדירותן של הדמעות נאמר שהדמעות הן מאכלו ומשקהו של הבוכה ( תה' מב , ד ; פ , ו , קב , (\ ומעין זה בכתבי אוגרית : עד תשבע בכי , תשת כיין דמעות . ( Gordon , UH , Text 62 , 9-10 ) לשון ציורי אחר לריבוי דמעות הוא המסת המיטה בדמעות : אשחה בכל לילה מטתי , בדמעתי ערשי אמסה ( תה' ; tie ולא מצינו עד כה אלא בכתבי אוגרית את התיאור : ותמס מטתו בבכיו . ( 31—30 , 1 K ) ועוד לשון אחר לשפע דמעות , שהאלהים מאכיל את האדם לחם דמעה ומשקה אותו בדמעות שליש ( כלומר כוס גדולה — תה' פ'ג . ( בתבליט משוקע מצרי על גבי ארון מתים של הנסיכה כוית ( השושלת הי"א — הממלכה התיכונה 1 דיר אל בחרי ) מתוארת דמעה הנושרת מעין פרה שחולבים אותה ועגל קשור לרגלה ( לתמונה ע"ע בקר . ( המנחם את הבוכה הריהו במוחה דמעותיו מעל פניו ( ישי כה , ח ' ( ומונע או מחלץ את עיניו מדמעה ( יר' לא , טו ; תה' קטז , ח , ( ומי ...  To the book