גלל, גללים.

—צואת בעלי חיים ( מל"איד'הו צם'א'יז ;( ובצורה שונה במקצת האמורה על צואת בני אדם , בא שם זה עוד פעמיים במקרא ( יחי ד \ ב , טו : גללי 1 איוב כ , ז : בגללו [ טור סיני מסביר את הכתוב באיוב מלשון גלי הים . (( מקור השם בצורתם הגלילית , העגולה' של הגללים ( ובהוראה זו של עיגול וגלילה מצוי השורש בשפות השמיות . ( קשה להעלות מתוך המקרא ידיעות ודאיות על זיבול מלאכותי שהיה נוהג באותם הימים , אבל מוצאים אנו בכמה מקראות רמזים להכרת ערכו של זיבול אורגני ( דומן- הנרדף לגללים' יר' ח'ב ! טז , ד > תה' פג \ א ! דומן = נבלת האדם , מל"ב ט , לז , יר' ט . כא ו דם וחלב , יש' לד , ז ) אלא שאין לדעת , אם הכוונה היא לזיבול בדיעבד , או לזיבול מכוון . גללי צאן ובקר כבר שימשו חומר דלק והסקה בתקופה הפריהיסטורית במצרים , שנמצאו שם גללי כבשים באפר של מוקדים . וזוהי גם ההוראה בערבית ( ג לה , גילה . ( לדעת דלמן לא היה מנהג זה נוהג בארץ ישראל אלא בסוף התקופה הביזאנטית כשנתמעטו העצים t וכך נוהגים ערביי הארץ גם  To the book