גורל, גורלות.

— במקרא משמש שם זה בהוראת עצמים שעל פיהם ביקש האדם הכרעה או פתרון בשעת ספק . אף הוא מורה על הדבר שניתן על פי הגורל ועל נחלה בפרט . גזרונו של שם זה לא נתברר . רוב החוקרים סבורים שיש לםמכו לשם הערבי ג'רל או ג'רעל , השכיח בלהג הארץ ישראלי , ומשמעותו אבנים קטנות שמשמשות להפלת גור לות . אבל כיון שאין שם זה מצוי בשאר הלהגים הערביים אפשר שהוא בא אל הערבית מן העברית . בימי השלטון התורכי בארץ עדיין שימשו אבנים קטנות שכונו כן בחלוקת קרקעות המשאע , המשותפות לכל בני הכפר . שם לועזי נרדף לגורל נזכר באס' ג , ז , פור , היא המלה האכדית , puru שאולי נגזרה מן השורש פרר , פורר = ) חלק . ( בגורלות שימשו בעולם העתיק מלבד אבנים קטנות גם קיסמי עץ , עצמות בהמות , קוביות , חצים , חבלים וחפצים אחרים . דרכי ההכרעה על פי גורל , שהיו נהוגות אצל עמי הקדם , ניתן לחלקן לשני סוגים עיקריים , המרומזים גם בלשונות הכתובים : א ) מפילים ( לשונות נרדפים : מטילים , יורים וכוי ) גורלות , והגורל הנופל הוא המכריע ; ב ) נותנים את הגורלות בכלי ומוציאים ( שלא בכוונה תחילה להוציא גורל מסוים ) אחד מהם והגורל היוצא ( לשון נרדף ו העו...  To the book