גג.

— השטח העליון , החיצון , של קירוי בניינים ( בתים , יש' כב'א ; ארמנות , שמ"ב טז , כב ; מקדשים , שופ' טז , כז ; מגדלים , שם ט'נא t שערי ערים , שמ"ב יח'כד . ( מקורה האטימולוגי של מלה זו , המצויה רק בעברית ובאוגריתית , אינו ברור . מכל מקום סברתו של קיהלר' הסבור בה שהיא מלה שאולה מן המצרית צאצא = ) ראש , ( אינה נראית כלל . בארכיטקטורה הקדומה של ארץ ישראל ושכנותיה , הגגות רובם ככולם שטוחים היו , ובתנאי האקלים והמגורים של אזורים אלה היו משמשים לצרכים הרבה . עולים היו על הגג במעלות ( ע"ע בניה [ א ([ או במסילות ( דה"א כו , טז , יח . ( בתקופה ש לאחר שיבת ציון היו משתמשים לצורך זה גם בסולמות ( ירוש' ביצה א'ה . ( כיון שהיה שימושו של הגג מרובה בחיי יום יום חייב החוק המקראי את בעל הבית לבנות מעקה לגגו לשמירת השוהים על הגג שלא ייפלו ( דב' כב'ח . ( המעקה , פעמים היה מקושט שיניות הנקראות במקרא פינת גג ( מש' כא , ט > כה , כד . ( במשל המקראי משמש הצירוף שבת על פינת גג ( מש' כא , ט > כה'כד . ( לפי טור סיני הוא קיצור לשון , והוא בא במקום ישיבה על גג החרבות שבמדבר . כך גם כציפור בודד על גג ( תהי קב'ח ) פיר...  To the book