בתולה, בתולים.

— בתולה בלשון המקרא היא אשר . שעוד לא ידעה איש ( בר' כהטז . ( השורש Ji בערבית פירושו : היה נפרד . בשפות שמיות אחדות , כגון באשורית ובסורית , משמשת גם צורת הזכר ( בתול ) ומשמעותה גבר שלא נשא אשה . השם בתולים מורה בעברית על הווייתה ומעמדה של ה בתולה ( וי' כא , יג ; שופ' יא'לז ; יחי כג'ג ) ועל סימני הבתולה ( דב' כב , יד ואילך . ( לפי השקפת המקרא על הנערה לעמוד בבתוליה עד לנישואיה , וכן ביהדות המסורה ובדתות שיצאו ממנה . בסיפורי המקרא ובחוקיו אין זכר ברור למנהג שהיה נוהג אצל כמה עמים קרומים , להקדיש את הבתולות לצרכי פולחן ( השווה לכאן השורש הערבי הנ"ל , שמשמעותו גם הפרשה והקדשה לאלהות ; ואולי היתה זו משמעותו המקורית של השורש' וגם של השם בתולה . ( בכלל אין במקרא זכר ברור לשום שירות בקודש המסור בידי נשים , מלבד הנשים הצו  To the book