|
|
— מלבד הוראותיה הרגילות של מלה זו ( עיץ במילונים , ( היא באה פעמים אחדות במקרא ככינוי של גנאי לעבודה זרה ( יר' ג'כד : והבושת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו » שם יא'יג : ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת , מזבחות לקטר לבעל > הו' ט , י : וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם . ( פירושו של כינוי זה יכול שיהיה בוז וכלימה ( ירי ג'כה , אחר הפסוק הנ"ל : נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמ תנו , ובהו' שם : שקוצים כתקבולת לבושת , ( או הכזבת התקווה ( יש' מב'יז : נסוגו אחור יבושו בושת הבוטחים בפסל ו ירי ב , כו כז : כן הובישו בית ישראל ... אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני [ ילדתנו ק 
|
|