בעל טעם.

— תואר של פקיד פרסי בעז' ד , ח , ט , יז . האיש המשמש בתואר זד , רחום שמו , והוא פקיד בשומרון . הכתוב מספר , שרחום ושמשי הסופר ( ספרא ) ושאר פקידים מחבורתם שלחו אל המלך ארתחששתא כתב שטנה על היהודים הבונים את חומת ירושלים . טיבו של התואר ומקורו לא נתבררו כל צרכם . מטעמים היסטוריים תרבותיים אין להניח שהוא תרגומו של תואר פרסי מסוים , וכנראה אין מוצאו ארמי , אלא אכדי , אף על פי שעדיין לא נמצאה דוגמתו באכדית . אילו הוא ארמי , הרי תמוה הדבר , שהוא בא בלי יידוע ( בעל טעם ולא בעל טעמא , ( כשהוא משמש תמורה ( אפוזיציה ) לשם עצם פרטי , בכל שלושת הכתובים שהוא נמצא בהם , וכן בתעודות יב , בה בשעה שתארו של שמשי , המקביל לו , בא בצורה מיודעת ( ספרא . ( סיבת השינוי הזה היא כנראה בכך , שעדיין לא נטמע הכינוי בלשון הארמית , ונשתמר בצורה דומה לצורתו המקורית האכדית ( באכדית אין יידוע , ( אף על פי ששני מרכיביו , בעל ו טעם ( פקודה , דין וחשבון , או כיוצא בזה , ( נמצאים גם בארמית , ואף על פי שצורתו הדקדוקית , באות עי'ץ , היא ארמית ולא אכדית . על פי רוב נוטים היו לראות את התואר כתואר צבאי בהוראת מפקד או שר צבא ....  To the book