בכור, בכורה.

— בלשון המקרא נקרא בשם בכור הוולד הראשון , בין באדם , בין בבהמה , בין ראשון לאב , בין ראשון לאם . הראשון לאמו מכונה גם בשם פטר רחם ( שפירושו המקובל : פתיחתו הראשונה של הרחם , ולפי טור סיני פטר כאן הוא לשון פדות והצלה , שהבכור פודה ומציל את שאר פרי הבטן שלא ייזוק ולא ימות . ( ככל העמים הקדמונים היו גם בני ישראל בתקופה העתיקה מייחסים לבכור חשיבות מיוחדת , ולבכור האדם גם יתרון מסוים על אחיו . הואיל והבכור הוא ראשיתו של הדור החדש , היה נחשב בקרב כמה עמים קדמונים כראשונה למתנות שעתידה האלהות לתת להוריו או לבעליו , ובעמים השכנים לישראל נפוץ היה המנהג להקריב את הבכור לאלים , אם כהכרת טובה לאלהות , ואם כסגולה להגנה והמשכת ההצלחה לשאר המתנות העתידות לבוא אחריו . על מנהגי הקרבת הבן הבכור לאלהות ע"ע מלך . גם בישראל היה המושג של הקדשת הבכורות , ולפי השקפת המקרא עניינה מעין הבעת תודה לה' על נפלאות השחרור משעבוד מצרים , אבל בתפיסה העממית נשארו שרידים של אמונות ודעות אחרות ( עי' להלן . ( לפי המסורת הישראלית כבר היה בכור בהמה מוקדש לאלהים בימיה הראשונים של האנושות : בבר' הד , מסופר שהבל הקריב לה' מבכו...  To the book