באר.

— עי' בור . שאחת מהן ייחסה לאברהם את קביעת שם המקום ואת הקדשתו , והשנייה ייחסה דבר זה ליצחק . לפי שיטת התעודות נקבעה כל אחת משתי המסורות באחד המקורות השונים והעורכים באו וכרכו אותן זו בזו , בהיסח הדעת מן הסתירה שביניהן בעניין מוצאו של שם המקום . לפי שיטתו של קאסוטו נצטרפו שתי המסורות בכוונה תחילה בחיבור הספר' על פי הכלל ; מעשה אבות סימן לבנים , והקריאה השנייה של שם המקום בכתוב שלפנינו פירושה אישור הקריאה הראשונה על סמך התחדשות מעשים דומים למעשים הראשונים . גם על יעקב מסופר שזבח זבחים בבאר שבע לאלהי אביו יצחק וזכה שם לגילוי האלהים , כשם שזכה אביו לכך במקום הזה ( בר' מו'א ד . ( ונראה שכוונת הכתוב היתה לתלות את קדושת המקום בהקדשה משולשת של שלושת האבות . הקדושה המיוחדת שהיו בני ישראל מייחסים לבאר שבע בתקופה הקדומה בזכות הזכרונות על חיי האבות הכרוכים בה , נמשכה זמן רב , והמקום היה מרכז פולחן חשוב בעיני ישראל . בימי המלוכה היה פולחן זה מעורב ביסודות זרים . ולפיכך ראו אותו הנביאים בחשד ובאיכה ( עמ' ה , ה t ח , יד . ( ההשערה שבאר שבע הנזכרת בס' עמוס היא מקום בגליל ( יוסף בן מתתיהו מזכיר בין בי...  To the book