— חפירה בקרקע עשויה בידי אדם לצורך שאיבת מי מעיין תת קרקעי או מי תהום . חשוב מעשה כריית בארות לשבטים הנודדים במדבר' שאין מקורות מים גלויים מצויים בו . שירה קדומה לכבודו של מעשה זה נשתמרה ( אולי רק במקצתה ) בבמ' כא'יז יח : עלי באר ענו לה , באר חפרוה שרים , כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם . לפי עדותו של נילוס , הקדוש הנוצרי , נהגו הער בים הנודדים גם במאה הה' לתת בשיר קולם במצאם מים . כיוצא בזה מספר מוסיל על מנהגי הערבים של היום . לדבריו , נוהגים הערבים לקרוא את מעשה כריית הבאר על שם זקני השבט , אף על פי שהללו אינם משתתפים בעבודה ממש אלא לעתים רחוקות . ומכאן מתפרשים לנו דברי השית : היש ראלית הנ"ל על השרים ונדיבי העם שחפרו את הבאר . מוסיל מתאר כריית בארות באפיק ואדי ת'מד ( בארץ מואב ' ( שנמצאים בו מי תהום בעומק לא רב , כדי שלושים ס"מ עד מטר מתחת לפני הקרקע . הבדוים חופרים בידיהם חפירות בעומק של חצי מטר עד מטר וחצי ' וברוחב של 80 ס"מ עד 2 מ' והמים נקווים בחפירות אלו בגובה של 00-20 ' ס"מ . אולם בימות הגשמים הסחף מכסה את הבארות' והבדוים שבים וחופרים אותן בבוא האביב . כל אוהל יש לו באר לעצמו'...
To the book