ארבות השמים.

— ביטוי זה בא פעמיים בפרשת המבול . בבר' ז'יא , כתוב : נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו ; ושם ח , ב : וימכרו מעינות תהום וארבות השמים . פסוקים אלו , הכתובים בסגנון שירי , חוזרים כנראה על ביטויים שבאו בשיר עלילה ישראלי קדום על מעשה המבול . ואולי היה ביטוי מעין ארבות השמים נהוג עוד קודם בשירה הכנענית . בכתבי אוגרית נזכרים חלונות היכלו של בעל בשמים , בשם חלן , ( כלומר חלון ) בצלע אחת , ובשם ארבת ( כלומר ארובה ) בצלע המקבילה , וכנראה חושבים היו הכנענים , שדרך אותן הארובות היה הבעל מוריד גשמי ברכה על הארץ . בהוראה מעין זו' הוראת מוצא גשמי ברכה ומקור הפוריות , בא הביטוי גם במקרא . כתוב במלאי ג , י : אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די . וכיוצא בזה מסופר במל"ב ז'ב ויט , כי כשניבא אלישע בשומרון הנצורה והרעבה שביום המחרת יימכרו צרכי אוכל בשער העיר בזיל הזול , ענה אחד משלישי המלך , מתוך פקפוק בדברי הנביא , ואמר : 0 ) הנה ה' עושה ארבות בשמים , היהיר , הדבר הזה ? בשירת העלילה הישראלית על המבול היו כמובן ארובות השמים נזכרות כמוצא גשמים היורדים בזעף , הם הגשמים הנוראי...  To the book