אצר.

—אחד מאלופי החורי בני שעיר ( בר'לו'כא'כז'ל ; דה"אא'לח'מב . ( בשבעים ; , Aaag , EOEQ ועוד במה צו רות משובשות . v . . Eser בכתובות צאפא בא השם אצר' כנראה מן השורש הערבי אצר , שפירושו עורר חסד . על כלי חרס שבור שנמצא בעציון גבר ( כנראה מן המאה החי לפסה '' נ ) ניכרות שתי אותיות בכתב ערבי דרומי , אולי שרידי שם פרטי וגליק הציע לקרוא אצ [ ר ' . [ . y > p RYCKMANS 1 , 46 ; N . GLUECK , BASOR 71 ( 1938 ) , 15 ss  To the book