אסרחדן, אסר־חדן (אשר־אח'־אדן, בתעודות יב אסר־האדן).

— מלד אשור , בנו של סנחריב 669-680 ) לפסה"נ . ( מתחילה לא היה זכאי לירושת כסא המלוכה של אביו , אולם בהשפעת אמו , זבת שמה , הכריז עליו סנחריב כעל יורש מלכותו ( מל"ב יט'לז , יש' לז'לח ; וע"ע אדרמלד . ( בימיו הגיעה אשור לשלטון על קיסרות עצומה . כדי שהשלטון יתקיים בידה צריכה היתה אשור להסיר מעליה את הסכנה שנשקפה לה ממחוזותיה בסוריה וארץ ישראל , סכנה שהיתה גדלה והולכת בהשפעת מצרים . בשנת 679 הגיע אסרחדון עד ארצא ( כנראה אל עריש שעל גבול מצרים . ( המלך אסח'ל הובא כבול לנינוה והושלך לדיר של כלבים וחזירים על יד אחד משערי העיר , וכן הובאו לאשור בן המלך ופסלי האלים . אין לדעת בבירור , אם יד מצרים היתה בהתקוממות של עבד מלקרת מלך צידון נגד אשור : ( 676-677 ) מכל מקום גם קיליקיד . וכנראה גם חבלי קיפרוס נתנו את ידם לצידון והיו בעלי בריתה . לאותה תקופה יש לייחס כנראה את הברית שנכרתה בין אםרחדון ובין בעל מלך צור , ושלפיה הכניס אסרחדון לתחומי שלטונה של צור , מלבד גבל וערי הלבנון בצפון , גם את חבלי עכו ודאר בדרום . ערי פלשת נחשבו , לפי אותה ברית , לחבלים הכפופים במישרים לאשור . לפי לשון המקורות , בפקוד...  To the book