|
|
— עי' אסיר . ניצשה ) רואה היתה את הכינוי עבד הי ( דבי לד , ה , י איוב א , ח ) כשבח הגדול ביותר הניתן לבן תמותה . הוא בעצמו דורש היה מן המחוקק שיתווה דרכי החיים של עמו על ידי חוקים אהובים לו ומיוחדים לעמו ( ושווים בכך האיש היווני הקדמון ובן המזרח , ( ויקיים את התורות המופשטות הלכה למעשה . ואמנם הדגיש הרמב"ם , כי מצוות התורה לא היו חמורות מאלה של העמים השכנים , אלא קלות מהן ( מ"נ ג'מז . ( שנית , אם כי המצוות אי רציונליות הן לגבי האדם השומע בקול אלהיו ואינו מהרהר אחריו , רציונליות הן לגבי האל , כלומר : אם כי התורה נותנת טעמים רק למצוות מעטות , ורק במקצתם מספיקים טעמים אלו מבחינה הגיונית פילוסופית , הרי לא צדק מי שחשב , שלא הכיר עם ישראל בערך מצוותיו . הנימוק התיאונומי והנימוק האבטונומי של המצוות משלימים זה את זה . עם קבלת העול והמשמעת המוחלטת לאלהים , נעשה האדם בן בריתו ( ע"ע ברית , ( בנו , עבדו , וגם גרו של אלהיו , ובמובן נעלה על זה של שאר דתות המזרח . ועוד עיין על כל זה בערך מצוה . ? ; T עי' ספרות בערך מצוה . יה"ן
To the book |
|
|