אלמנה.

—שם מורה על מצב האשה שמת עליה בעלה ואינה נשואה לאיש אחר . מלבד מנהגי האבלות הרגילים בימי האבל ( ע"ע אבל ) היתה האלמנה נוהגת ללבוש כל ימי אלמנותה "בגדי אלמנות , " ויש שלבשה בגדי אבל ממש , ונמנעה מסיכה בשמן ( שמ"ב יד , ב . ( על האלמנה המתאבלת על בעלה ימים רבים וממאנת להינחם , השווה שמ"ב שם ; יש' נד , ד , יא ; איכה א , א ; ועוד . אלמנה חשוכת בנים שלא נתייבמה ולא נגאלה ( ע"ע גאלת האשה ; יבום ) יכלה לשוב אל בית אביה ( בר' לח'יא , רות א , ח ט . ( בת כהן ששבה אל בית אביה היתה מותרת לאכול שוב מלחם אביה כנעוריה , היינו מותרת לאכול בתרומה ( ויק' כב , יג . ( אבל מבחינה משפטית עומדת האלמנה ברשות עצמה ואין לאביה רשות עליה , והנדר אשר אסרה על נפשה קם עליה ( במד' ל , י . ( אלמנה שהיו לה בנים גדולים היתה יושבת בביתם ואוכלת על שולחנם ( שמ"ב יד , ו , יש' נא , יח . ( יש במקרא ( רות ד , טו ) גם רמז לחובת בני הכלה לכלכל את שיבת האלמנה הזקנה , ונוסחה דומה לזו בתעודות אכדיות מבבל מחייבת את הבן המאומץ לפרנס את האשה שאימצה אותו . אם היו ילדיה קטנים , היתה האלמנה מגדלת אותם בביתה ומכלכלת אותם עד כמה שידה מגעת (...  To the book