אלה.

— מונח המשמש במקרא בשם ובפועל ( אלה ) בנרדף לשבועה , ושלוש הוראות לו : א ) ההשבעה בקללה בשם האל , ותכליתה להכריח את העד שיגיד את אשר שמע או ראה ( ויי ה'א ; משי כט'כד , ( וכן לכפות את החוטא שיודה על מעשהו ( במ' ה'כא ; שופ' יז'ב , ( ואת המקבל עליו שליחות שיקיימנה ( בר' כד , מא ) ואת הכורת ברית להיות נאמן לה ( שם כו , כח ; דבי כט , יג , ועוד ;( ב ) דברי קללה סתם , שיחולו על ראש המחלל שבועה או ברית וכדומה ( דב' כט , כט , ועוד !( ג ) כל קללה , אף כשאיננה באה בתנאי ( זכ' ה , ג , איוב לא , ל , ( וכן משמש החוטא המקולל דוגמה לאלה ולקללה : יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך ( במ' ה , כא ) , לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה ( ירי כט , יח ;( ועוד . ואף על פי כן שכיחה היתד . הפרת האלה וביזוייה : אשר בזית אלה להפר ברית ( יחי טז , נט ;( אלות שוא כרות ברית ( הו' י ' ד . ( ובקיצור לשון שימשה כנראה אף המלה אלה לבדה ( בשם ובפועל ) במשמעות אלת שוא : אלה וכחש ורצוח ( הוי ד , ב ) ומאלה ומכחש יספרו ( תה' נט'יג , ( אלה פיהו מלא ( שם י ' ז . ( מפני קרבת המושג אלה אל ברית ושבועה באה המלה גם בצירופים זוגיים , כגון : את ה...  To the book