אחזה.

— בשם אחוזה קרואה בלשון המקרא הקרקע שהאדם נאחז בה : היא קניינו , והוא מנחילה לבני משפחתו אחריו ( בר' כג , ד ; מח , ד ; וי' כה'לד , במ' כז , ז ; לב'לב . ( אחוזת העיר ( יח' מה'ו ז ) היא קניין קרקע של העיר . המושג הושאל גם להוראת עבד כנעני , שהוא אחוזת עולם לאדוניו העברי ( ויי כה'מה מו . ( וכן הושאל לקניין הכלל : ה' נתן את ארץ כנען לאחוזה לבני ישראל ( ויקי יד'לד . ( בתקופת החקסוסים נאחז בארץ מעמד של אצילים צבאיים בעלי רכב מלחמה , והם היו גם בעלי האחוזות הגדולות , אשר העניקו להם המלכים ששקדו על החזקתם של צבאות מאומנים ומזוינים יפה בארץ . אצילים אלו היו מנחילים ליורשיהם את האחוזות וגם את הידיעות באומנויות הצבאיות שנתייחדו רק להם . אין אנו יודעים ברורות' אם מצב זד . בעינו עמד גם לאחר תום תקופת החקסוסים . מכל מקום שונו הדברים עם כיבוש הארץ בידי שבטי ישראל . בני ישראל הביאו אתם סדרים חברתיים אחרים , ועמם גם דרכים חדשות בחלוקת הקרקעות , שנאחזו בהן . נחלת השבט חולקה לאחוזות בגורל ( במ' לג'נד ; לד'יג ; יהו' יג כא ) לכל בתי האבות במשפחות השבט ( במ' כו'נד . ( אם לא היו בנים יורשים , היו מעבירים את ...  To the book