אח.

— כלי חימום' שמבעירים בו גחלים . אינו קבוע במקומו ואפשר לטלטלו ממקום למקום . באח היו מחממים את הבית בחדשי החורף , ואולי גם היו מבשלים עליו . המלה באה רק בפרשה אחת במקרא ( ירי להכב כג : ואת האח לפניו מבוערת ... ; והשלך אל האש אשר אל האח ; בפס' כב לפי השבעים : ואש האח . ( לפי טורטשינר גם במש' יח'יח יט : ובין עצומים יפריד אח ( הוא קושר את המלה אח לפסוק הקודם , ( בא השם על דרך הציור כתמונה להפרדת המריבים , וכך הוא גורס : ובין עץ ( לד . סקד ( . ומים ( שיוכלו לכבות את האש ) יפריד אח . המלה אינה ביתר השפות השמיות' ולפי הנראה מקורה מצרי : עח , בחילוף עי"ן באל"ף על יד ח"ת . במצרים שימש כלי מעין זה לבישול ולטיגון' וגם לעבודת הפולחן . צורת האח היא לדעת כמה חוקרים כעין זו של הכלי שנתגלה בתענך ( עי' ציור . ( צורה אחרת של כלי כזה נמצאת אולי בקבוצת כלים שמוצאם מימי המלוכה מתל פארעה : בקערה  To the book