אברך.

— אחד ממנהגי הכיבוד , שלפי המקראי כיבדו בהם המלכים אנשים שהצטיינו בשירותם היה זה , שציוו להרכיב אותם על סוס או על מרכבה , להעביר אותם לעיני הקהל , ולקרוא לפניהם קריאות של כבוד . המן קורא לפני מרדכי הרוכב על סוס המלך : ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ( אם' ו , יא , ( וכן מסופר על יוסף ( בר' מא'מג : ( וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו [ כלומר לפרעה ] ויקראו לפניו אברך . את המלה אברך דרשו חז"ל : אב ורך ^ במשמעות הרומית של , rex מלך ( וכן ת"א : דין אבא למלכא , ופש : ' אבא ושליטא , ( או : אב בחכמה ורך בשנים , ואפשר שאף הניקוד התכוון אל הדרוש הראשון . בשבעים ; , xiJQi ^ כרוז , ואולי אין זה אלא שיבוש קדום של העתקת האותיות אב רכ ( ס ) על פי הפועל EXY IQ V & V שלפני זה . מפרשים וחוקרים ניסו לבאר את המלה על פי המצרית או על פי האכדית ( אברכ , שם פקידות , ( אבל לא הגיעו לביאור המניח את הדעת . אח רים ביארו אותה על פי העברית , כלשון כריעת ברך , כאילו היה כתוב : הברך ( השווה אשכים במקום השכם ביר' כה'ו . ( אך על פי הכתיב אפשר לבטא גם אברף , כלומר אכרע ברך ( השווה תה' צה , ו : באו נשתחוה ונכרעה נבךכה לפני...  To the book