ד. איראן: פרק בתולדות השיגעון

הפילוסוף ששרטט נתיב חלופי למהלכה של תרבות המערב , שבז לה מעומק נפשו ושנא את האדם ההיסטורי שהצמיחה , שחיפש תמיד את המורבידי כדי להגדיר מחדש את הנורמלי , שביקש באמצעות המשוגע , העבריין , הסוטה , הפרימיטיבי , לשלול את נורמליותה הלא נורמלית של המחשבה , האמנות והדיבור האירופיים — מצא בסוף שנות השבעים עוגן חדש להיאחז בו . בשנים 1979-1978 פרסם פוקו סדרת מאמרים על עליית חומייני והמהפכה האיראנית . שישה מהם ראו אור בקוריירה דלה סרה האיטלקי ושלושה בלה נובל אובזרווטור הצרפתי . החוט השזור במאמרים הוא התפעמות מהממד הרוחני שמביאים עמם חומייני והשלטון האסלאמי לפוליטיקה , והתלהמות מהחוויה הפנימית של ההמונים ברחובות . הפונדמנטליזם העולה מאיראן הפעים את פוקו והביאו לידי מסקנה שרוחניות מעין זו חסרה כאוויר לנשמתה של אירופה ההולכת ונחנקת . הוא ניסח שאלה עיקרית : " מה בעצם אירע באיראן שהמון בני אדם , בימין ובשמאל , מצאו בו דבר מגרה ומכעיס ?" פוקו ליווה את חומייני לשדה התעופה בפריס בדרכו חזרה מהגולה הצרפתית למולדת האיראנית . בשעה שפרצו הפגנות ההמונים שהה פוקו בטהרן ובקום , ובמשך כמה שבועות תהה על קנקנה של המה...  To the book