א. מרטין היידגר: ממלך־פילוסוף לפיהרר־רקטור

לגרמנים היתה מאז ומתמיד אובססיה ליוונים הקדמונים . החל מהרומנטיקאים ועד לנאציונל סוציאליסטים סברו הוגים רבים שגרמניה צריכה לברוא את עצמה מחדש באמצעות יצירת מיתולוגיה מודרנית , כמו הומרוס בזמנו , שאיחד את היוונים . מיתיפיקציה יוצרת עצמה זו העידה על תודעתם העצמית המפותחת של הנאצים וילדה את הרצון הפרומתאי לבנות פוליס טוטליטרי . כאשר פתח היידגר את הקורס שלו על ניטשה הוא בחר לצטט מתוך אנטי כריסט : " כמעט אלפיים שנה , ואף לא אלוהים חדש אחד . " היתה זו קריאה חדשה של ניטשה והצעה לסדר יום מהפכני במאה העשרים : לא עוד ההיגד המקובל של " אלוהים מת , " אלא קריאה לשובם של האלים , שיתנו משמעות חדשה , והפעם באמצעות הפוליטיקה , לקיום האנושי . אינטלקטואלים רבים החשיבו את הממד " האותנטי " של הנאציונל סוציאליזם במושגים של קטגוריות אמנותיות , כעבודה לאומית יוצרת עצמה . סמיכות הזמנים ב 1935 בין הגרסה הראשונה של מאמרו של היידגר , מקורה של עבודת האמנות ונאום היטלר בנירנברג על " אמנות ופוליטיקה " אינה מקרית . היידגר סבר שאמנות המקדש היווני אפשרה את עולם הפוליס , ואילו היטלר , שראה באמנות את ביטויו של הנצחי , ק...  To the book