א. ההילה הבנימינית

בסופו של חיבורו הידוע ביותר " , יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני " ( 1936 ) מפענח ולטר בנימין את המהפך הפרומתאי שעבר האדם המודרני : האנושות חווה באמצעות החיבור של הטכנולוגיה והתקשורת את השמדתה היא כהנאה צרופה . האדם המודרני שכלל את התבונה והמדע לדרגת ניכור כה משוכללת , עד שהוא חווה ניהיליזם עצמי כתופעה אסתטית מזוככת . הפשיזם , התשליל של פרומתאוס , אינו גונב את האור אלא מפיץ חושך צלמוות . הפשיזם הוא פגניות מודרנית , קהיליית חוויה שמטילה עתה לזירה את בני האדם וצעצועיהם ההרסניים להתכתש זה בזה במציאות קבועה של קונפליקט . קארל שמיט , שמבחין בין " אויב " ל " ידיד , " הוא עדות למהפכת הנגד של המודרניות מאוניברסליזציה לעימות מתמיד , מנאורות לחוויה , מתוכן שוויוני לצורה לוחמנית . התבונה , במקום שתקדם את תכליותיו האוניברסליות של האדם המודרני , מאיצה את חורבנה שלה בחגיגת הבריס . דעתה של התבונה נטרפה עליה , והיא מגיעה לסיפוק עצמי בשידור חי של רצח המוני . כך קמה המודרניות על הנאורות . ולטר בנימין , מבקר תרבות , מסאי , הוגה דעות , מתרגם — הגדרות שמצמצמות בהכרח את התופעה הבנימינית — טבע את מושג המפתח ב...  To the book