ו. עורמת הכוח של לואי נפולאון

נטל ההיסטוריה רובץ על כל הדורות : " האנשים עצמם עושים את ההיסטוריה שלהם , אבל הם עושים אותה לא ככל העולה בדמיונם , ולא בנסיבות שבחרו לעצמם , אלא בנסיבות שמצאו לפניהם במישרין , נסיבות נתונות , שנמסרו להם בירושה . מסורת כל הדורות המתים מעיקה כסיוט על מוחות החיים . " מדבריו אלה של מרקס משתמעת גישה של דטרמניזם גמיש , בבחינת הכול צפוי והרשות נתונה . האישים שפועלים בהיסטוריה נקלעים אל תוך נסיבות שנקבעו מקדמת דנא , ותפקידם מסתכם בהוספת הערות שוליים למשפטים שנחקקו בסלע ההיסטוריה . ההתייחסות הזאת של מרקס , שממעטת בחשיבות היסוד האישי בהיסטוריה האנושית — מקורה בראיית הנתונים החברתיים כלכליים כחזות הכול . ההנחה סותרת לכאורה את נקודת המוצא המרקסיסטית , שתופסת את האדם כיצור היוצר את עצמו , מעצב הטבע ומחוקק ההיסטוריה שלו . האם ראה מרקס יחסי גומלץ בין התנאים החברתיים ובין אישים היסטוריים ? מצד אחד , רק " מלחמת המעמדות בצרפת , נסיבות ויחסים , איפשרו לאישיות בינונית וגרוטסקית לשחק את תפקיד הגיבור , " ומצד אחר , אותה 'אישיות גרוטסקית' שלטה בצרפת שתי עשרות שנים , ובסופו של חשבון היסטורי אין היא אפיזודה חו...  To the book