פרק שמונה-עשר החי בנגב והסתגלותו לתנאי המדבר

בשעות היום המדבר נגלה למסייר בו , כאילו הוא דומם ונטול-חיים . בעל-חיים כי ייראה במרחב השומם צרוב-השמש יעורר תהייה רבה . אך אם ניעצר בדרכנו ונתפנה לדממה הלוהטת , נבחין עד-מהרה באותות של חיים . מעל מדרון טרשי תקלוט האוזן ציוץ רפה של עפרוני המדבר , הממזג צבעו ברקע , נשמע ואינו נראה \ באפיק החרב תחמוק לטאה — שנונית בהירת-צבע — מצל אל מחבוא-סלע . קוצן זהוב , כדורי ופעלתן , יתרוצץ בין מפולות-האבן ! חיפושית שחורה תתנהל לאיטה על קרקע לוהטת אשר איש לא יציג עליה כר רגל יחפה ו ייראה עדר צבאים רבי-חן , או גמל בודד מול אופק לוהט . חידת קיומם של חיים בנוף הקשוח תמלא כל אדם התפעמות ופליאה . התפעמות ופליאה יתעוררו גם בלב המדען , החוקר ומפענח את חידת הקיום המופלאה של יצורים החיים בארץ חרבה . יצורי המדבר , ככל היצורים החיים , נושאים בהרכב גופם את מורשת מכורתם האבולוציונית — הסביבה המימית . כל תהליכי החיים במשמעותם הפיסיולוגית מתרחשים בגון ! החי בתוך " סביבה פנימית " שאינה אלא תמיסה מימית בעלת הרכב קבוע . כ 70 % 60 % - של רוב היצורים החיים אינם אלא מים , שהם כ 99 ° / 0- מכלל המולקולות הבונות את האורגאניס...  To the book