לצד כתבי היד שממשיכים את המסורת הקסטיליאנית הקדומה יותר והנאמנים לשפה הצורנית האיסלמית , ישנם גם כתבי יד אחרים המשקפים רקע תרבותי שונה , ומתאפיינים בגישה סגנונית השואבת ממקורות גותיים - צרפתיים ואיטלקיים . העיטור השכיח ביותר בכתבי היד האלה הוא עיטור של לוחות מילות פתיחה מצוירים שמהם צומחים שריגים . אף על פי שברוב הספרים הללו לא צוין תאריך ומקום , אפשר , על פי סגנון השריגים , לתארך קבוצה זו למאה ה . 15 דוגמאות מוקדמות יותר מהמאה ה 14 ישנן מעטות בלבד . בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ישנם שני ספרים מתוארכים - האחד לשנת 1322 והשני לשנת - 1341 והם מצטיינים בזיקה מובהקת לסגנון הגותי . כתב היד המוקדם מבין השניים ( כת " י ( 4 ° 780 נכתב בידי משה בן מנחם מאלבורנוז . בכמה דפים מופיעים בשוליים עיטורי מיקרוגרפיה ובין המוטיבים אפשר למצוא את העץ דמוי המנורה שהיה נפוץ במשך כל המאה ה 14 במיוחד בקטלוניה . מלבד העיטור המיקרוגרפי ישנו גם עיטור שריגים מצויר לתחילת הספרים . בעוד שלתנ " ך זה יש מכנים משותפים עם התנ " כים הקטלאניים האחרים , אין לספר השני ( כת " י ( 4 ° 1401 כל זיקה איקונוגרפית...
To the book