גיבור זה , המניע מן האהבה הן בחינת אוהב והן בחינת נאהב , קרוב לוודאי שיתדפק על שערי הרחמים . קרוב לוודאי , כי יהיה מושא לרחמיו המשפילים של הזולת הסקרן . ואפשר שהוא יבקש את פתרונו הרוחני הרגשי לעצמו ברגש הרחמים שהוא ירחש —או יעמיד פנים שהוא רוחש —לזולתו המסכן כמוהו , שתוך כך יתעלה בעיני עצמו . יחזקאל חפץ המודע , אף יתר על המידה , מצבו חסר המוצא , מתלבט לא אחת על מקומו של רגש תחליף זה — על שני היבטיו בעולמו הבדוי . באשר לרחמים שהוא עשוי לעוררם כלפי עצמו , הרי אחת תשובתו הדוחה : ... ' אל תגוללו מידת הרחמים ... ! אל תחמלו אף במעט על בעל שבר ואידיוט . ( 394 ) "' ! ברם , דחייתו הפסוקה והמפורשת אותו רגש , שהשפלתו רבה מכוחו המנחם , מחדדת את זיקתו העקרונית והמעשית אל פתרון לא פתרון זה , כשהוא עצמו נדרש או מתפתה לחוש רחמים על הזולת . אכן , בטרם נדרש לכך מנסח יחזקאל לעצמו את דעתו על פיתוי זה י . י— לחיות כך אי אפשר ( ... ) לנסות לחיות באופן אחר — אין רשות . ( ... ) היה לי דבר אחד , שינקתי ממנו 1 רחמים . אך , חי , חי , נוכחתי שאין בי רחמים , שאין לי כוח לרחם , שאין לי רשות לרחם , כי אך שקר ברחמי ....
To the book