פרק שני 'שכול וכשלון'

אדם תחתון בעל פגימות עליונות ' אלוהים , עד היכן מגיעה אומללותו של סוג ידוע מבני אדם . ' ( שכול וכשלון ) דמות האדם האומלל הנרדף מבני אדם ומן הגורל אינה נדירה בספרות העולם , ועל אחת כמה וכמה אין מקומה נפקד בספרות העברית בת הזמן הנידון . דמות התלוש " כבשה את כותל המזרח של הסיפורת העברית מראשית המאה , ורשאים היינו לצפות שאדם זה משום עצם מצבו לא יהא לו חלק נכבד באושרו של עולם שהוא מתאווה לו . ברם אין תלישותו של התלוש העברי מחייבת גם את עליבותו ואת כיעורו . נהפוך הוא < עצם הנמקת עקירתו האישית בסיבות שמעבר לאישי יש בה כדי ליטול את משא האשמה האישית מן התלוש לגורלו שהמר לו . הוא נעקר — והוא יודע זאת מסיבות היסטוריות , תרבותיות וסוציאליות מקרקע גידולו הקודמת . עקירתו זו מסיבה לו ייסורים צורבים , היא משבשת את דרכו ומציגתו בתחום הביניים של אי השתייכות ושל התבודדות , שבו שרויים אמנם גם חבריו התלושים והעקורים כמותו , והם המשווים לעצם התופעה את משמעותה החברתית והתרבותית . דומה אפוא , כי כשלונו של אדם זה בחייו אינו נובע בהכרח ממבנה נפשו וממערכת תכונותיו האישיות . מכאן מסתבר , שדמות תלושה זו , כפי שהחל...  To the book