ב. הדיבור האנושי ודרכי הגשתו

תיאורטיקנים של הרומאן יהסיפורת עמדו בהרחבה על המקום הייחודי הנועד לדיבורן של הנפשות הפועלות ביצירה הסיפורית , בייחוד כשדיבור זה נמסר בלשונו המקורית כביכול . סגנון הדיבור של הגיבור הספרותי נפגש כאן בסגנון המספר — סותרו , נוגדו ולפעמים גם מתאים עצמו אליו ואל נעימתו הפנימית . ;! הדיבור האנושי הנשמע בקול , עשוי להופיע ביצירה הסיפורית הן כדיאלוג והן כמונולוג , ואילו ' דיבור אילם' מטבע ברייתו אינו יכול לעורר הדי תגובה חיצוניים , והריהו נשאר בגדר מ 1 נ 1 לוג בלבד . כפי שהודגש כבר למעלה , תופס הדיבור על צורותיו מקום נכבד מאוד ביצירת ברנר . תופעה כמותית זו גורמת הן לגיוון דרכי העיצוב של הדיבור והן לתיפקודיו השונים והמרובים . ' דיבור נמסר' 'ודיבור עקיף' > ברנר מסכם ומוסר לפעמים גם בלשון המספר את שיח גיבוריו , אך הוא ממעט לנקוט דרך זו , הנוטלת את הכיוון האישי יותר של שעת האמירה , ביצירתו המאוחרת יותר י ברנר אינו מעניק לצורה זו משמעות רבה . משום עיקרון ריאליסטי » מידע ומתוך עצם נטייתו להגשה סצינית ישירה — דרך 'מסירתית ' זו מצומצמת וצדדית למדי . סוג שני של עיצוב , הקרב לדיבור המצוטט , הוא ה'דיבור...  To the book