|
|
ביצירתו הסיפורית של ברנר ניכרת התלבטות כפולת כיוון בבחירת אמצעי האיפיון , שאינה מגיעה לכלל הכרעה סופית . מצד אחד , חלוקה דעתו בין תפיסה החותרת הישר להבנה סופית ומסכמת של הדמות באמצעות ההגדרה , לבין הידיעה הנגדית בדבר חוסר האפשרות להגדיר אדם ולרדת לעומקו . ועל כן ממתן ברנר את נטיית ההגדרה והסיכום הראציונאלית שלו , ולעתים מטיל ספק בעצם ההגדרה הנקוטה בידי עצמו . מצד שני , קשה לו שלא להתפתות במקצת לרצון ולהשקפה המקובלים על מספרים ריאליסטיים מסוימים , המאמינים כי בתיאור עובדות חיצוניות , כגון הופעה חיצונית , נוהג ומוצא של אדם , אפשר להגיע למיצויו הסופי . ברם , השקפה ורצון אלה מסויגים על ידי נסיונו של האדם המודרני הפועל בברנר , כי אין החוץ חושף לעולם את הפנים עד תומו , ועל כן ממעט ברנר בשימושם של אמצעים אלה שהריאליזם עשאם עיקר גדול להגשמת תפיסתו . מצד אחר , מגיע ברנר לניצול רב גוני ורב משמעי של הדיבור האנושי כאמצעי איפיון . הן החיקוי המהימן של הדיבור האנושי והן הדיבור בגדר תגובה פעילה של אדם על המתרחש סביבו יפים לחשוף את האופייני באדם הדובר בצורה ממצה וקולעת . את האמצעים של ' איפיון הקבלה' מ...
To the book |
|
|