|
|
לפרק א : קמצא ובר קמצא אמר רבי יוחגן : מאי דכתיב " אשרי אדם מפחד תמיד , ומקשה ליבו יפול ברעה " ( משלי כח - re , אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים , אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא , אשקא דריספק חרוב ביתר . אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא , דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא , עבד סעודתא . אמר לשמעיה : זיל אייתי לי קמצא . אזל אייתי ליה בר קמצא . אתא אשכחיה דהוה יתיב . אמר ליה : מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא , מאי בעית הבא ? אמר ליה : הואיל ואתאי , שבקן ויהיבנא לך דמי דאכילנא ושתינא . אמר ליה לא . יהיבנא לך רמי פלגא דסעודתיך . אמר ליה לא . יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך . אמר ליה לא , נקטיה בידיה ואפקיה . אמר : הואיל רחביה רבנן ולא מחו ביה , איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא . אזל אמר ליה לקיסר . מרדו בך יהודאי . א " ל : מי יימר ? א " ל : שדר להו קרבנא , חזית אי מקרבי ליה . אזל שדר בידיה עגלא תלתא . בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים , ואמרי ליה בדוקין שבעין , דוכתא דלדידן מומא ולדידהו לאו מומא הוא . סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות . אמר להו רבי זכריה בן אבקולס : יאמרו " בעלי מומין קרי...
To the book |
|
|